גיל נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

התובעת, ילידת שנת 1950, נפגעה בתאונה שארעה ביום 18.5.05 בעת שנסעה ברכבת. לטענת התובעת, היא נפלה במדרגות הנמצאות ברכבת בזמן בלימה פתאומית ונחבלה, בין היתר, ברגליים ובקרסוליים.

לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי מדובר בתאונת דרכים, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים") וכי על הנתבעת החובה לפצות את התובעת על נזקיה בגין התאונה.

הנכות הרפואית

הצדדים הסכימו על מינויו של פרופ' רמי מושיוב כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה.

המומחה מתאר בחוות דעתו את הפגיעות שספגה התובעת בעת התאונה בשני הקרסוליים ובכף רגל ימין. כמו כן מפרט המומחה את התיעוד הרפואי הרלבנטי לטיפול שניתן לתובעת, לרבות הביקור בחדר המיון, ביקורים אצל רופאים, צילומים שנערכו וכן טיפולי פיזיוטרפיה.

בבדיקת התובעת על ידי המומחה נמצא כי ההליכה תקינה וסימטרית. אין דלדול שרירים ברגליים. לא נמצאה הגבלת תנועות בברכיים. לא נמצאה רגישות על פני הברכיים. המבחנים המיניסקיאליים ומבחן השחיקה תקינים. לא נמצאה הגבלת תנועות בקרסוליים. אין נפיחות הקרסול או כף הרגל ואין רגישות ממוקמת. לא נמצאה חולשת שרירים בכף הרגל ואין ירידת תחושה. הבדיקה הנוירולוגית נמצאה תקינה דו-צדדית.

בדיקת אולטרא סאונד של כף רגל ימין נמצאה תקינה. צילומי קרסוליים וכפות הרגליים הדגימו מבנה גרמי תקין ומרווחים מפרקיים שמורים. צילומי ברכיים הדגימו מבנה גרמי ומרווחים מפרקיים שמורים.

המומחה סבור, כי בהתבסס על נתוני הבדיקה הפיזיקלית ובסיוע בדיקות העזר, לתובעת לא נגרמה נכות צמיתה בתאונה.

התובעת שהתה בחופשת מחלה מיום התאונה ועד יום 5.9.05 והמומחה סבור כי לגבי תקופה זו סבלה מנכות תפקודית זמנית בגובה 100%.

המומחה הרפואי לא זומן על ידי מי מהצדדים למתן עדות. עם זאת, נשלחו למומחה מספר שאלות הבהרה. במענה לשאלת ב"כ הנתבעת השיב במומחה, כי תלונותיה של התובעת הינן סובייקטיביות. על סמך הבדיקה הפיזיקלית והצילומים שהוצגו לעיונו, אין לתובעת ממצאים אובייקטיביים פתולוגיים.

על יסוד המפורט לעיל, אני מקבל את האמור בחוות דעתו של המומחה הרפואי, לפיה לא נותרה לתובעת נכות רפואית צמיתה בגין התאונה.

הנכות התפקודית

לנוכח הקביעה בדבר שיעור נכותה הרפואית של התובעת, בעקבות התאונה, יש לבחון את שאלת קיומה של נכות תפקודית.

נסיבותיו האישיות של הנפגע, יש להן חשיבות רבה באשר לשאלת הנכות התפקודית שנותרה לו בגין התאונה, להבדיל משאלת הנכות הרפואית. בקשר לכך, על בית המשפט לתת את הדעת למקצועו של הנפגע, וכן ליכולתו להסתגל למצבו עקב התאונה. על בית המשפט לבחון את ההשפעה של הנכות הרפואית, אם קיימת, על תפקודו במישורי החיים השונים לרבות תפקודו המקצועי. גם בהעדר נכות רפואית, על בית המשפט לבחון, האם נותרו לנפגע מגבלות כלשהן, אשר פוגעות ביכולתו התפקודית. לפיכך, נקודת המוצא היא כי דרגת הנכות הרפואית לא משקפת תמיד את הנכות התפקודית הממשית.

לטענת התובעת בתצהירה, התאונה הותירה אותה מוגבלת קשות, והיא סבלה ועודנה סובלת מכאבים חזקים ומוגבלות בתנועות הקרסול, אשר מאלצים אותה להעזר בנעליים אורטופדיות מיוחדות ומדרסים וכן במעקב רפואי מתמיד תוך נטילת משככי כאבים, והיעזרות בעזרים רפואיים.

ב"כ התובעת מפנה בסיכומיו לתשובותיו של המומחה לשאלות הבהרה שעסקו בקשר הסיבתי בין טיפולים שונים שקיבלה התובעת ועזרים כגון מערכת הליכה אורטופדית לבין התאונה. אולם, גם אם קיים קשר כאמור, הרי שאין בכך די על מנת להצביע על פגיעה ביכולתה של התובעת לתפקד, שעה שנמצא כי אינה סובלת מנכות רפואית כלשהי. זאת, להבדיל משאלת קיומו של נזק לעניין הוצאות שהתובעת טוענת כי תהיינה לה בעתיד.

עוד הפנה ב"כ התובעת לתשובתו של המומחה לשאלה, האם נכון לקבוע כי חרף העובדה שלא נגרמה לתובעת נכות צמיתה עדיין תזדקק התובעת לבצע טיפולים לשיכוך כאבים והפרעה בתנועה במסגרת הרפואה המשלימה וכן לרכוש מערכת הליכה אורטופדית. במענה לשאלה זו השיב המומחה כי יתתכן והתובעת תזדקק לטיפול בשל תלונות על כאבים. גם בכך אין כדי להצביע על כך שהתובעת סובלת מנכות תפקודית. במקרה הקונקרטי שלפנינו, לנוכח מכלול הנסיבות, עצם קיומן של תלונות על כאבים, תלונות אשר המומחה אינו מתעלם מהן, אינו מביא למסקנה בדבר פגיעה בתפקודה של התובעת. יש לזכור, כי כמפורט לעיל, במענה לשאלה נפרדת שהוצגה לו, ענה המומחה כי מדובר בתלונות סובייקטיביות כאשר על סמך הבדיקה הפיזית והצילומים לא נמצאו ממצאים אובייקטיביים פתולוגיים. עוד יש להעיר, כי במענה לשאלותיה של ב"כ הנתבעת, לא שלל המומחה את האפשרות כי הצורך בטיפולים נובע משינויים ניווניים מהם סובלת התובעת, ללא קשר בהכרח לתאונה.

התובעת עובדת כמזכירה. עבודתה אינה כרוכה במאמץ פיזי או בעמידה ממושכת. לפיכך, גם אם סובלת לדבריה מכאבים בברכיים ובקרסול, לא נמצא כי יש לכך השפעה ממשית על כושר תפקודה המקצועי. גם אם התובעת מנסה לטפל בתלונותיה בדבר כאבים באמצעות עזרים שונים, כגון מדרסים או נעליים אורטופדיות, הרי שלנוכח הממצאים הרפואיים האובייקטיביים, אין בכך כדי לקבוע כי קיימת נכות תפקודית או מגבלה תפקודית.

הנה כי כן, על אף תחושתה הסובייקטיבית של התובעת, אשר נמצא כי אין לה בסיס רפואי, לפיה התאונה גרמה לה לנכות רפואית ותפקודית משמעותית, בפועל לא גרמה התאונה לתובעת לנכות תפקודית צמיתה.